פסק-דין בתיק ת"פ 5525-09-09

האישום וטיעוני ב"כ הצדדים

1.      עניינו של פסק דין זה הוא בשאלה, אם מוסמך בית המשפט להימנע מהרשעת "תאגיד", שנקבע לגביו שביצע את העבירות המיוחסות לו, בדומה לסמכות בית המשפט להימנע מהרשעת "אדם" בשר ודם, באותן הנסיבות.  תחילה אקיים דיון בשאלה העקרונית, אם ניתן להימנע מהרשעת "תאגיד", בדומה ל"אדם", ואם התשובה לכך תהא חיובית - אבחן אם בתיק נשוא פסק דין זה יהא זה ראוי ונכון להימנע מהרשעת הנאשמת, זאת בהסתמך על הכללים והמבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון.

2.      כתב האישום, שבעובדותיו הודתה הנאשמת, מייחס לה ביצוע עבירה שעניינה הטלת פסולת לים בניגוד לתנאי היתר, עבירה על סעיפים 2,3א(ב), 6(א) ו- 6(ב) לחוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ג-1983.  בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשמת הינה חברה פרטית ממשלתית, המופקדת על פיתוח תשתיות הנמלים בחיפה, אשדוד ואילת, ועל ניהול הנכסים והמקרקעין בתחומם, הן בים והן ביבשה. לפני כשלוש שנים עסקה הנאשמת, בין בעצמה ובין באמצעות קבלני משנה מטעמה, בהקמת פרויקט נמל כרמל א', שכלל עבודות ייבוש שטח ים המיועד להקמת רציף מכולות עמוק, והעמקת קרקעית הים לעומק הנדרש. לצורך ביצוע הפרויקט, ניתן לנאשמת היתר להטלת פסולת בים. ביום 9.2.08 בשעה 10:00 לערך נצפתה הדוברה תמר כשהיא מפנה חומרי חפירה מאתר הפרויקט, ופורקת פסולת זו בפתח נמל חיפה, דבר שגרם להיווצרות כתם גדול במי הים ולהפרעה כפולה לסביבה הימית, בשל הרחפת חומרי החפירה בעמודת המים. כתוצאה מכך היה צורך בביצוע חפירה/שאיבה חוזרת, והעמסת החומרים הנמצאים בקרקעית הים לכלי שייט.

3.      לאחר שמיעת חלק מהראיות בתיק, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט, והנאשמת, יחד עם עוד שלושה נאשמים נוספים, חזרו בהם מכפירתם, הנאשמת הודתה במיוחס לה, ויתר הנאשמים נמחקו מכתב האישום. עוד סוכם שב"כ המאשימה יטען להרשעת הנאשמת, ולהטלת קנס ע"ס 100,000 ש"ח, ואילו ב"כ הנאשמת יטען להימנעות מההרשעה, ולהטלת הסכום הכספי המוסכם, ע"ס 100,000 ש"ח, כפיצוי, אך לא כקנס. עוד סוכם שהנאשמת תחתום על התחייבות כספית  ע"ס 185,000 ש"ח, להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.

4.      בטיעוניו עתר ב"כ המאשימה להרשעת הנאשמת, כאשר לטעמו החוק אינו מאפשר הימנעות מהרשעת תאגיד, בין היתר, מאחר ואי-ההרשעה אפשרית רק כאשר מוטל עונש בצידה, כגון ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור או העמדת הנאשמת במבחן, וכי הרציונל העומד מאחורי ההימנעות מההרשעה הוא פתרון בעיות של נאשמים בשר ודם, שהכתם הפלילי עלול לפגוע בעתידם ובהמשך חייהם הנורמטיבי. ב"כ המאשימה הוסיף וטען, שגם אם ניתן להימנע מהרשעת תאגיד - אין זה ראוי לעשות כן, לאור חומרת העבירה שבוצעה ע"י הנאשמת, ולאור העובדה שלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לשם הימנעות מהרשעה, וכי האינטרס הציבורי מחייב הוקעת המעשים המהווים עבירה על חוקי הסביבה.

5.      ב"כ הנאשמת ביקש להימנע מהרשעת מרשתו, תוך שטען שהטלת פיצוי והתחייבות מהווים עונש בצד ההימנעות מההרשעה. הסנגור טען ארוכות אודות הסיכוי לביטול כתב האישום כנגד מרשתו, אילו היה התיק מתנהל עד תום, וביקש לראות בכך כנסיבה המסייעת להימנעות מהרשעתה. עוד נטען, שהנאשמת לא ביצעה בעצמה את העבירות, אלא באמצעות קבלני משנה של קבלני משנה אחרים, על כן אחריותה היא בתחום הפיקוח על אותם קבלנים, ולא אחריות ישירה למעשים. ב"כ הנאשמת הוסיף וטען, שהמבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, בנוגע להימנעות מהרשעה, אכן מתקיימים בעניינה של הנאשמת, וכי קיים חשש לפגיעה ממשית בפעילותה, באם תורשע.

דיון והכרעה

6.      המחוקק הישראלי אינו מבדיל בין תאגיד ובין אדם, וביטא זאת היטב בסעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]:

"אדם" - לרבות חברה או התאחדות או חבר בני אדם, בין שהם מואגדים ובין שאינם מואגדים;

     גם חוק הפרשנות, תשמ"א-1981, נקט באותה גישה, בקובעו בסעיף 4:

"מקום שמדובר באדם - אף חבר-בני-אדם במשמע, בין שהוא אדם תאגיד ובין שאינו תאגיד."

מלשון ההגדרה הנ"ל עולה, שהמונח "אדם" משמעותו גם "תאגיד", זאת מכוח "תורת האורגנים", וכי החיקוקים המתייחסים ל"אדם" יחולו, בשינויים המחויבים, גם על תאגיד המואשם בביצוע עבירות, כולל אפשרויות הענישה שבצידן של העבירות הפליליות. ברור, שלא כל מרכיבי הענישה ניתנים ליישום כאשר מדובר בתאגיד - כך למשל, לא ניתן להטיל עונש מאסר על תאגיד.

השופט ברק (כתוארו אז) התייחס לסוגיית הטלת אחריות פלילית על תאגידים, בפסקי דין רבים, וכך כתב לפני כ-20 שנה, בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ  נ'  מדינת ישראל, פ"ד מה(4)365, 383-384:

" נקודת המוצא של המשפט הישראלי הינה, כי תאגיד נושא באחריות פלילית אישית. עקרונית, כל עבירה פלילית, אשר האינטרסים המוגנים על-ידיה עשויים להיפגע על ידי התאגיד, מטילה אחריות פלילית אישית על התאגיד ...".

הטלת אחריות פלילית על תאגיד, משמעה לא רק הטלת הענישה האפשרית שבצד העבירה, אלא מתן ההגנות והסייגים שהחוק מאפשר, וכלשון הנשיא ברק בעניין חברת מודיעים  הנ"ל:

 "בדומה, עשוי התאגיד ליהנות מכל אותן הגנות ומכל אותן הוראות שהפעלתן מעוגנת בתכונות אנושיות".